אמצעים: משחקי רגשות:
תחילה אנחנו (המבוגרים) נציג רגשות: לפעמים אני עצוב, וכשאני
עצוב אז גם הפנים שלי עצובות. לפעמים אני שמח... ולפעמים אני כועס... לפעמים גם רותי/ חיים/ הגננת... ואז אפשר להציג את הבעות הפנים על הפנים של כל אחד מהמבוגרים.
במפגש הבא נבקש מהילדים לזהות את הרגשות שאנחנו מציגים בהבעות הפנים שלנו.
הילדים יציגו רגשות: בוא נעשה כולנו ביחד פרצוף כועס, עצוב או שמח.
נביא תמונות של ילדים מהפעוטון שעושים הבעות פנים: וניתן לילדים לזהות את הבעות הפנים מתוך התמונות. נדאג שיהיה גם שמח וגם עצוב (את ההפכים)- כך שלא יהיה ילד שרק כועס או עצוב.
בהמשך ניתן להביא תמונות מתוך עיתון שבהם יש ילדים שעושים הבעות פנים.
אפשר בהמשך אפילו להביא תמונות של חיות שמביעות רגשות.
בחרנו לבנות רצף כזה מכיוון שיש בו היגיון והבנייה של נדבך על גבי נדבך:
קודם כל הילדים צריכים לדעת לזהות רגשות ולשיים אותם.
כמו כן יש התחלה מהקרוב לרחוק- ממני, עצמי ואחר כך ילדים אחרים.
מהמוחשי למופשט- מהבעה בפנים שלי לתמונות שמציגות הבעות פנים.